טור דעה - הגז הישראלי – הבשורה האדירה למשק הקבורה תחת מימיה העמוקים של הרגולציה הישראלית

חברות ממשלתיות - 'לפידות', 'נפט"א', 'חנ"ל' ו'חנ'"ה' עורכות מאות חיפושים למטרות גז ונפט בעלויות של מאות מיליונים דולרים, אך ללא הצלחה.

לאור הכישלונות המרובים ממשלת ישראל מחליטה שאינה מעוניינת להשקיע עוד בחיפושי נפט וגז ומפריטה את תחום החיפושים ליזמים פרטיים בשילוב מתן הקלות על מנת לפתות חברות להשקיע בישראל

מחולקים רשיונות למספר חברות בינלאומיות , ההיענות נמוכה וחלקן נוטשות את הפרוספקטים. הבעלות עוברת ל'נובל אנרג'י' , 'אלון גז' , 'דלק' , 'אבנר', 'ישראמקו' ועוד .

חברות הגז האמורות משקיעות מאות מיליוני דולרים מכספן בסיכון גבוה בקידוחי אקספלורציה (חיפוש) ומגיעות למספר תגליות משמעותיות - ביניהן תמר כ10 TCF ולוויתן    כ 22 TCF גז.

לאור התגליות המדהימות ממשלת ישראל שלא ציפתה לתגליות משמעותיות אם בכלל מחליטה רטרואקטיבית לשלול מחברות הגז את ההטבות שהובטחו להן טרם כניסתן לישראל ע"י ישום מסקנות 'ועדת ששניסקי' ומחליטה בנוסף על הגבלת יצוא - 'ועדת צמח' .

נקדחו מספר קידוחים, חלקם הצליח וחלקם נכשל.  הקידוחים שהצליחו נמצאים בבעלות קבוצת 'נובל'- 'דלק'- 'אבנר'- 'ישראמקו' והן מוכרזות ע"י הממונה על ההגבלים כמונופול. הממונה מקדם מתווה מול חברות הגז שאורך מספר שנים בהם הפיתוח מתעכב ומחירי הגז יורדים. לקראת אישורו ע"י ביהמ"ש הוא מתחרט בפתאומיות ואף מתפטר.

נוצר עיכוב מיותר של שנים רבות בפיתוח מאגר 'לוויתן', תלות במאגר 'תמר' , חשש לאי פיתוח 'לוויתן' בשל אי הבהירות הרגולטורית וחוסר יכולת לממן את הפרוייקט כתוצאה מכך.

אבדן חוזים אסטרטגיים מול מדינות האזור, אבדן הכנסות ממיסים ונזק לפנסיות, ירידת מחירי הגז, נזק למוניטין העיסקי הישראלי בעקבות ההנהלות הכושלת מול חברות בינלאומיות וסחבת של שנים, שימוש בחומרים מזהמים ויקרים בעשרות מונים במקום בגז, אי הסבת מפעלים לגז, הקפאת ענף חיפושי הגז והנפט.

 
קיצור תולדות שוק חיפושי הגז הישראלי :

החל משנת 1952 עם חקיקת 'חוק הנפט' והקמת חברות חיפושי הגז והנפט הממשלתיות 'לפידות','נפטא', 'חנ"ל' ולאחר מכן חנ"ה נערכו כ480 קידוחי נפט וגז במימון ממשלת ישראל למטרות גז ונפט במימי ובאדמות מדינת ישראל. למעט תגליות יבשתיות מהן מתבצעת הפקה מינורית לאורך שנים רבות ('חלץ', זהר' וכד') או שהושבו למצרים ('אבו רודס' וכד') מרבית החיפושים נחלו כישלון .

לאחר מאות ניסיונות חיפושי גז ונפט ממשלתיים בעלויות של מאות מילוני דולרים שנכשלו, ממשלת ישראל מחליטה שאיננה מעוניינת עוד להשקיע בחיפושים. בשנת 1996 מחליט שר האנרגיה דאז משה שחל להפריט כמו במדינות מתקדמות אחרות בעולם את נושא החיפושים. ההיענות נמוכה ביותר. רישיונות חיפוש בים וביבשה מחולקים לחברות גז ונפט פרטיות כדוגמת חברת BG שלימים תעביר את זכויותיה לקבוצת 'דלק'. אין קופצים על רישיונות חיפוש במדינת ישראל בשל החרם הערבי והפוטנציאל הנמוך לתגלית.

בשנת 1999 התגלה מול חוף אשקלון המאגר המהותי הראשון בישראל בשם 'נועה' (בבעלות 'נובל אנרג'י', 'אבנר' ו'דלק'). התגלית הבאה אחריו הינה מאגר 'מרי' שנתגלתה בשנת 2000 ע"י אותם שותפים. המאגרים נקראו בשם 'ים תטיס' והכילו כ1.3 TCF גז.
התגליות הללו הן הסנונית הראשונה שתבשר כי בניגוד למצופה ישראל נמצאת במרכזו של איזור עשיר בהידרוקרבונים , כרגע מסוג גז טבעי אך ייתכן וגם נפט – שטרם נתגלה אך עלול להתגלות בחיפושים עתידיים .

'ים תטיס' סיפק יחד עם יבוא הגז ממצריים את צרכי הגז של מדינת ישראל בבחינת 'מצוי'. ישראל הייתה חלשה אנרגטית ותלוית אספקת גז יקר מהצינור המצרי, שבעתיד לאחר נפלת שלטון מובראכ' יתפוצץ בשנת 2011 בידי טרוריסטיים מצריים עשרות פעמים ויפסיק לתפקד בעוד מצריים עצמה הופכת למדינה במצב של חוסר משווע בגז .

בשנים לאחר מכן צפויים להיקדח ולהתגלות ב2009 תגלית 'תמר' בגודל של כ10  TCF גז, ב2010 תגלית 'ליוויתן' בגודל של כ22 TCF גז ועוד מספר תגליות כדוגמת 'תנין' ו'כריש' ומספר כישלונות מפוארים כדוגמת 'אפרודיטה2' (ישי), 'מירה' ו'שרה' וקידוח 'שמן'.

אז כמה עולה קידוח אקספלורציה ימי למטרות גז/נפט בישראל?

קידוח ימי ממוצע בישראל עולה בין כ70 ל150 מיליון דולרים (קידוח 'שמן' שנכשל עלה כ170 מיליון דולרים בשל סיבוכים בקידוח) , הסבירות לתגלית בקידוח כזה מיוצגת בסטטיסטיקה שמתקבלת בסקרים המקדימים, בסיכון גבוה כמובן.
כלומר, קידוח אחד מוצלח אמור לכסות על כל ההוצאות לכלל הקידוחים שנכשלו לפניו ובנוסף להניב רווח לחברה המבצעת – אחרת כמובן אין טעם בביצוע הפרויקט.
 

המחוקק הישראלי נתפס בלתי מוכן
תגלית 'תמר' ב2009 הגיעה ממש בזמן עם התמוטטות משק האנרגיה המצרי, סוג של נס בדרך לעצמאות אנרגטית למדינה , אולם המשק נתפס בלתי מוכן לתגלית נדירה שכזו – ללא חקיקה מתאימה, ללא הבנה בתחום, עם מיעוט אנשי מקצוע כיוון שהתחום כמעט ולא היה קיים בישראל.
הרגולטור הישראלי התמהמה ובזבז זמן יקר. לאחר ההכרזה על תגלית 'לוויתן', שר האנרגיה שטייניץ בתמיכת ראש הממשלה החליט למנות ועדה בשם 'ועדת ששינסקי' שתמליץ על העלאת ההכנסות ממיסים שחברות הגז ישלמו למדינה- רטרואקטיבית.
נוצר מצב בו חברות הגז והנפט היזמיות 'פותו' להשקיע בישראל בתנאים אטרקטיביים אך עם ההצלחה והתגלית הלא צפויה – ההטבות בוטלו רטרואקטיבית ונקבעה מדיניות מיסים חדשה העומדת נכון להיום על כ~68% אחוזי מס למדינת ישראל.

המסר היה ברור – מדינת ישראל לא מכבדת הסכמים

המסר לקהילה העסקית הבינלאומית היה ברור – ישראל כאחרונת מדינות העולם השלישי לא מכבדת הסכמים מול חברות יזמיות ומפירה אותם רטרואקטיבית.
מצב זה פוגע בכלל הקהילה העסקית, במוניטין העסקי ובתחום חיפושי הגז באופן ספציפי עד לתנומת מוות מוחלטת בענף.
ועל כך נאמר סוף מעשה במחשבה תחילה - את הכללים, ההסכמים והחוזים קובעים מראש בהכנה ראויה לכל תרחיש ולא משנים לאחר מעשה.
גם חברת 'וודסייד' האוסטרלית שהביעה עניין רב להיכנס כשותפה במאגר לוויתן ולהקים מתקן הנזלה מצאה את נציגיה נמלטים לנתב"ג מספר שעות לפני החתימה על החוזה בגלל אי וודאות רגולטורית ותחושה של חוסר יציבות וסדר במשק הישראלי, ופניות לבכיריה מצד קרובים לממשל כי עדיף להם לוותר על העסקה .
 

שיא הסאגה – ניסיון לאישור מתווה הגז

לאחר ההשלמה עם מסקנות 'ועדת ששינסקי' להעלאת המיסים הרטרואקטיבית לחברות הגז נראה היה שהן מוכנות להתקדם ולהתפשר – עם דגש על להתקדם ולא לאבד זמן יקר.

בחודש אוגוסט 2012 פורסמו מסקנות 'ועדת צמח' שבראשה עמד מנכ"ל משרד האנרגיה והמים שאול צמח, שעסקה בהחלטה אילו עתודות גז יש לשמור לתצרוכת מקומית ואילו עתודות גז ניתן לייצא תוך שקלול נושא הרווח ממיסוי והתחשבות בצרכי השוק המקומי. המסקנה העיקרית הייתה הבטחת שימוש לתצרוכת מקומית לכ25 שנה באמצעות הגבלת יצוא של כ540 BCM גז.

במקביל, בניסיון לקדם את ההבנות נוצרה הסכמה עקרונית לפשרה לקבלת פטור מהסדר כובל שתכלול בין היתר מתווה למכירת מאגרי 'כריש' ו'תנין' לגורם חיצוני שיצור תחרות בענף, בהסכמת הממונה הקודם על ההגבלים העסקיים – מר דייויד גילה, שארכה כ3 שנים יקרות מפז.
לאחר 3 שנים ולפני אישורה בבית הדין החליט גילה ביום בהיר במה שנראה כהחלטת יחיד כי אינו מוכן להחלטה אותה הוא עצמו קידם במשך אותן שנים ולאחר שלא קיבל תמיכה התפטר .

מדוע החברות לא פיתחו את 'לוויתן' ללא הסכם סגור מול ממשלת ישראל ? - בכדי לפתח את שדה 'לוויתן' נדרש להשקיע סכום של כ6 עד 8 מיליארד דולרים. לשם כך היזמים – חברות הגז יזדקקו למימון. לא ניתן לקבל מימון לפרויקט כזה ללא הסכם וודאי וסגור מול ממשלת ישראל וחוזי עוגן ארוכי טווח למכירת הגז. בנוסף לנושא המימון אף חברה לא תשקיע בפרויקט ללא תנאים מוגדרים מראש וללא ודאות .
 

אז מה פספסנו בחמש השנים האחרונות

ובינתיים בעודנו מנמנמים נערכים חיפושים למטרות גז ונפט בכל מדינות האזור (מלבד בישראל כי השוק כאן קפא ובצדק),
שדה 'אפרודיטה' בקפריסין בגודל כ 5 TCF נכנס לתוכנית פיתוח, אף הוא בבעלות 'דלק' ו'נובל אנרג'י' – מהבעלים של 'לוויתן',
באוגוסט האחרון נתגלה שדה 'זהר' במצריים בגודל כ 30 TCF, בנוסף צפויים להתגלות שדות גדולים במימי לבנון – כולם מתחרים של הגז הישראלי.
פגיעה במעמד המוניטין העסקי הישראלי – יזמים זרים שמשקיעים בישראל מנושלים מזכויותיהם רטרואקטיבית.
החמצת חוזי יצוא למדינות האזור השכנות ולרשות הפלשתינאית – מצריים ירדן ותורכיה ועמם כינון יחסים אסטרטגיים לטווח ארוך.
החמצת אפשרות לבניית מתקן הנזלה בשיתוף עם חברת 'וודסייד' האוסטרלית ויצוא למזרח הרחוק.
החמצת הכנסות ממיסים ופגיעה בפנסיות.
עיכוב בהסבת מפעלים לשימוש בגז טבעי ובכך הפחתת עלויות, סיפוק מקום פרנסה לעובדים רבים יותר ואי סגירת מפעלים עם רווחיות גבולית.  
חסכון מהותי בזיהום אוויר.
החמצת שימוש בגז טבעי (לצורך ההשוואה במחירים של כ~5.5$ ) במקום במזהמים כדומת סולר שהינו יקר משמעותית מהגז הטבעי או כדוגמת פחם ומזוט שנצילותם נמוכה במיוחד והם מזהמים מאוד.

שכחנו שמדובר בבשורה חיובית מהותית למשק הישראלי
נכון להיום מדינת ישראל עדיין מייבאת נפט, כ270,000 חביות ליום, בתקווה שגם ענף זה יהפוך למקומי ואולי אף בתרחיש אופטימי ישנה פניו מייבוא לייצוא – כמו במקרה תגליות הגז. לשם כך חשוב מאוד לחדש, להצמיח, לטפח ולתגבר את ענף חיפושי הנפט והגז על מנת לייצר תגליות נוספת.
ישנם ממצאי סקרים על היתכנות למציאת מאגר נפט עם פוטנציאל של כ550 מיליון חביות (P50) מתחת למאגר 'לוויתן' בהסתברות של כ20%. הקידוח הזה בוטל וכרגע אינו עומד על הפרק בשל חוסר היציבות הרגולטורית והפרת ההסכמים מול חברות הגז.

מאז פיצוץ צינור הגז המצרי ב2011 וההזרמה בתזמון מושלם ממאגר 'תמר' מדינת ישראל מספקת את צרכי הגז שלה באופן עצמאי ואינה נמצאת במצוקה אנרגטית להבדיל מחלק משכנותיה. עם פיתוח מאגר 'לוויתן' ישראל תזכה לעצמאות אנרגטית.
עם כל הויכוחים, ההאשמות, הניסיון לייצר רווח פוליטי מצד מתנגדי מתווה הגז, נדמה ששכחנו כי בעצם מדובר בבשורה מדהימה למשק הישראלי. 

                                                                    ליאת בידס (שותפה מנהלת ב'קבוצת אפסטרים קפיטל' ועוסקת במיזוגים בשוק ההון)